#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כב. כיצד יישב רבא שסובר שיאוש שלא מדעת הוי יאוש את הקושיות: קציעות בדרך וכו' בזיתים ובחרובים אסור, שטף נהר וכו' מפני שינתיאשו הבעלים [אבל סתמא לא], מנין לאבדה ששטפה נהר וכ' ואיסורא דומיא להתירא בין יש סימן ובין אין. (3)?	"קציעות בדרך וכו' בזיתים ובחרובים אסור - מפני שחזותו מוכחת עליו ואינו נמאס בנפילתו אינו מתיאש.<p dir=""rtl"">שטף נהר וכו' מפני שנתיאשו הבעלים - כשיכול להציל [ע&quot;י הדחק].</p><p dir=""rtl"">מנין לאבדה ששטפה נהר וכו' ואיסור דומיא להתירא בין יש סימן ובין אין - תיובתא (והוא סבר לא אמרינן איסורא דומיא דהתירא &lt;תוס'&gt;).</p>"	בבא מציעא כב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כב. מתי אמרינן התורם שלא מדעת תרומותו תרומה [והאם עסקינן בדשוויה שליח]?	"אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאו תרומתו תרומה. הדרך לדעת האם חושש משום גזל - אם בעה&quot;ב הגיע ואמר לו כלך אצל יפות, אם יש יותר יפות תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה. ליקטו הבעלים והוסיפו עליהן בין כך ובין כך תרומתו תרומה.<p dir=""rtl""> לאביי דאמר גבי יאוש שלא מדעת שאין הסכמה של אח&quot;כ מועילה לשעת מעשה, תרגם רבא שעשאו שליח ולא א&quot;ל ממה לתרום, וסתם בעה&quot;ב תורם מבינונית והא תרם מעידית ולכן תלוי אם חושש משום גזל. ה&quot;נ מסתברא שרק בשליח מועיל דכתיב &quot;גם אתם&quot; לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם. (כך גרסת תוס', אמנם הרמב&quot;ם לא גרס ה&quot;נ מסתברא אלא ותסברא ולשיטתו רק אליבא דאביי י&quot;ל דשויא שליח אבל בלא זה א&quot;צ לזה ולא בעינן שליחות דוקא אלא גלוי דעת וזכין בעלמא מועיל, ואף דנקטינן כאביי לא הקים הרמב&quot;ם בעשאו שליח, וביאר הגר&quot;א דאיכא למימר שרק רבא תירץ כך אבל אפשר לתרץ אליבא דהגמרא בקידושין דמצוה שאני דודאי ניחא ליה).</p>"	בבא מציעא כב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כב: 1 תמרי דזיקא (שנפלו מהרוח) האם מותר לאכלם (משום גזל)?	"לרבא שיאוש שלא מדעת הוי יאוש ודאי שמותר. <p dir=""rtl"">לאביי שסובר שלא הוי והכי קימ&quot;ל, בסתמא מותר, שמפקירים אותם מפני ששקצים ורמשים אוכלים מהם. אבל בשדה של קטנים או שיש גדר שאין רמשים וכד' אסור לאכול. אבל בסתם אגם לא חוששים לסתם שדה שזה של קטן.</p>"	בבא מציעא כב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כב: 2 סימן העשוי להדרס, מקום, האם הוי סימן?<p dir=""rtl"">כיצד מתפרשת המשנה 'אלו מציאות שלו וכו' כריכות ברה&quot;ר'?</p>"	"רבה אמר סימן העשוי להדרס לא הוי סימן וכן מקום לא הוי סימן (וכן נראה דעת רב נחמן לקמן כג:) ולכן ככרות ברה&quot;ר זה כשיש סימן, ולא יחזיר שהסימן ידרס אבל ברה&quot;י שהסימן לא ידרס וכן אם זה אלומות גדולות יכריז. <p dir=""rtl"">רבא סובר שסימן העשוי להדרס הוי סימן וכן מקום הוי סימן, ולכן מפרש את המשנה כשאין בהם סימן שזה דרך הינוח במקום מסוים וברה&quot;ר הרי אלו שלו שאינו נשאר במקומו, אבל ברה&quot;י או אלומות גדולות שאינן זזות ממקומם יכריז. ולקמן כג. פסק ר' זירא בשם רבא שכך הילכתא.</p><p dir=""rtl"">[וע' לקמן כג: שברקתא דנהרא לכו&quot;ע מקום לא הוי סימן דאמרינן כי היכי דאתרמי לדידך איתרמי לחברך ונחלקו תרי א&quot;ד אם כוון מקום מסוים לל&quot;ק הוי סימן ולל&quot;ב לא הוי סימן.]</p>"	בבא מציעא כב:		
